נמלים #1 : נקראתי לדגל


14 Jul

באביב 2017 היה בחממה האקולוגית "בדרך למצר-מייסר", אירוע מחווה לאמן משה גרשוני. לא הייתי בחממה כבר מה חודשים והתגעגעתי. בכיכר של עין שמר הציפה אותי תחושת מרחב פנימי, כמו שהולכים לכיוון הנכון.

ישבתי עם מגד מאחורי ראשי החסה והקשבתי לגדעון עפרת. הקשבה מקוטעת, צלילית. הוא דיבר על כך שהאמנות חזרה בשנים האחרונות להסתגר בסטודיו, ושעל האמנים לחזור ולהשפיע בשדה הפוליטי-ציבורי. "אני קורא לאמנים לא לצאת ידי חובה, אלא לצאת, חובה". הוא חתם ויצר בקולו תחושה של דחיפות.

יצאנו לשוטט בשדרת האמנים, שמגע יד מטפחת ניכר בה והיא נמלאת סטודיואים יפים ומעניינים. מגד משך לכיוון הסוסים והרפת. רציתי להגיע לפה ולשם ולהתעכב ליד זה וליד זו, לעבור ולראות ולחוות אבל ילד בן ארבע מכתיב מסלולים משלו.

ליד הסוסים מרחוק - ראיתי איש מצלם משהו על האדמה. התקרבתי לראות והנה נמלים נמלים, בשני נתיבים סואנים. זה הביא לי רעיון. מגד כבר רץ לכיוון הרפת אבל הרעיון רצה לצאת אז קטפתי מהר כמה עלים ירוקים וערמתי בין הנתיבים מגן דוד וצילמתי את זה כמה שניות עם הטלפון.

ועכשיו מתחת לפנס ניתנה לי ההזדמנות להקרין את זה, על האדמה. וזאת היתה חוויה מהממת ומרוממת לראות איך הרגע ההוא האגבי, שחלף ונתפס בכל זאת, נבט אחרי חמישה חודשים לרגעים מאושרים של אינטראקציה. 

הופתעתי מהקלילות שבה אנשים קפצו לתוך התמונה. ילדים נשכבו על הנמלים, אמרו שהם מרגישים אותן הולכות על הגוף.. ניסו לדרוך.. רקדו עם זה, גילו פתאום את הדגל. זה היה מצהיל ומפתיע,  כל הערב לא ירד לי החיוך מהפרצוף! 

אני מספרת את זה כי לא תיכננתי להשתתף בפנס מעבר למה שעשיתי שם כחלק מצוות ההפקה. היו לי מלא היסוסים - "אפשר לבצע יותר טוב".. "אולי באביב הבא.." "אני לא מעולם האמנות..." "טוב לא משנה.." . אבל עתר הוא פרטנר מעולה למבצעים ספונטניים והוא עזר לזה לקרות בפשטות נדיבה.

תודה חבר יקר, האינטימיות שאתה מביא למרחב הציבורי היא פעולה פוליטית. ישר ללב.

ותודה לאחותי, יקירתי, שסידרה את הצילום בעריכה. @tali weissman