תרגילי התעוררות בפסטיבל דרך הנדיב


13 Jul

 

"דרך הנדיב" הוא פסטיבל קהילתי בפרדס חנה-כרכור, המושתת כולו על יצירה עצמית, אחריות אישית ונדיבות. נוצר בהשראת פסטיבל שייח' אברייק המעולה בטבעון ותורגם לפרדס חנאית על ידי קבוצת חולמים שהזיזה והניעה עד שזה קרה: במשך סופשבוע אחד מסחרר בנובמבר 2018 התקיימו במושבה ובסביבתה מעל 200 אירועי אמנות ותרבות, שפע מטורף של אנרגיה יצירתית שטיפטפה בנדיבות ממיטב המוחות והכוחות שחיים כאן. להגיד שהיה מרומם זה אנדרסטייטמנט.     


אני מוצאת שהתארגנויות מעין אלו הן קרקע טובה ליצירה. משהו בכוח העילוי של להקת אינדוידואלים שמשתנסת להתרחשות משותפת, שמציבה מסגרת זמן קונקרטית לצד חופש פעולה מוחלט, מאפשר לרעיונות ללבוש צורה. והרי הרבה פעמים רעיונות פשוט מסתובבים שם, איפשהו באזור הביניים שבין הבזקה להפקה. 

כמו למשל, הרעיון להשתלט על השלטים הדיגיטלים במרחב הציבורי ולהכניס בהם תוכן חדש. 

במשך כמה חודשים הרעיון הזה הסתובב לי בראש, אבל לא הצלחתי לחשוב על תוכן ראוי.

לקראת דרך הנדיב פתאום הבנתי: תרגילי ההתעוררות של אלון צ. הם התוכן הראוי. 

ומן הראוי שיראה. 


[השלט בחזית של מעבדת המחשבים של עופר דוידסון, רח' המושב, כרכור]


תיאור הפרויקט: 

 

נובמבר 2018 

כבר שבועות אני תופרת מתרוצצת מדברת משדלת נכנסת לעסקים במושבה פוגשת מספרת. כמו סוכנת אנציקלופדיות עם ספר קטן ביד. הספר של אלון צ. "מאה חלומות וחלום - תרגילי התעוררות". מספרת על דרך הנדיב ועל אלון, שהוציא את הספר הזה ב 2007 ועכשיו הוא שוכב בתל השומר אחרי שטף דם פתאומי במוח ולאט לאט מתעורר. מבקשת רשות להעלות משהו מהטקסט הזה על השלט הדיגיטלי המהבהב בחוץ.

-

הכרתי את אלון בריפרוף דרך חברה משותפת ב 97'. רגע לפני שנסעתי לספרד עם כרטיס בכיוון אחד. אלון, עם הבקושי היכרות שלנו, נתן לי לעשות את מסיבת הפרידה שלפני הטיול אצלו בבית. הוא עצמו בדיוק נסע להודו. ככה נתן, ברוחב לב סומך. לא נפגשנו שוב מאז ועד לפני איזה שנתיים, בגבעת עדה במקריות. והנה הוא האיש של מוריה מקסימון ויש להם שני ילדים קטנים ובית יפהפה בקצה הרחוב המוביל לחורשת אלונים. ובקיץ האחרון פתאום השטף דם הזה ואז מעגלי תפילה וניתוחים ובפייסבוק שלה מוריה מפרסמת בחודשים האחרונים קטעים מהספר של אלון. קטעים קצרים, כמו רישומים, של כלמיני הצעות והזמנות לתשומת לב אחרת. עקבות תודעה משוטטת. תודעה רחבה וסקרנית ומתבוננת.

--

כשדרך הנדיב הציעה את עצמה כאפשרות ליצור, עלה בדעתי לעשות משהו עם השלטים הדיגיטלים במושבה. הם מדליקים אותי. זה חתיכת חומר גלם שמבוזבז על תוכן שיווקי יותר מידי סטרייטפורוורד. הטקסטים של אלון פתאום נראו מתאימים, שהמרחב הציבורי יתעטף בהם.. בעדינות..

את המסעות בין העסקים לא תיעדתי בזמן אמת. עכשיו יום רביעי בלילה ועדיין יש בי חוסר ודאות בקשר לאיזה שלטים בטוח ישתתפו. היום הייתי פאוארלס. מחר זה מחר.

בינתיים מקומות שכבר התחילו להריץ זה עפר דוידסון במעבדה שלו ברחוב המושב בכרכור ודידו סנטר. אני כותבת דידו ונמלאת הכרת תודה על המסך הענק, על ההסכמה הלבבית של יוסי ועל הליווי הצמוד והמעולה של קובי טרקאי.

הייתי רוצה להשתלט על השלטים לגמרי לשלושה ימים אבל זה לא יקרה. הטקסטים של אלון יהיו פזורים, שזורים, בין תוכן שיווקי אחר על השלטים. ככה זה יהיה בכל ההצבות. בהתחלה התבאסתי ואז עלה בדעתי שהתעוררות זה דבר עדין. ברי מזל יזכו לראות פתאום בזוית העין משפט ממקום אחר. 

מילים שכתב איש אחד ער ויקר. ששוכב עכשיו במחלקה זמנית בתל השומר ושאישתו מנסה להעביר אותו לבית לוינשטיין, שם יש מחלקת שיקום שמתאימה למצב הנוכחי. תרגילי התעוררות מאלון למרחב הציבורי ומהמרחב הציבורי בחזרה לאלון. ובתפילה להתאוששותו ולהבראתו. להתאוששותך ולהבראתך אלון. מחכים לך! #אתהשומע


מוריה מקסימון דרך הנדיב

Koby K. Tarakai דידו סנטר - Dido Center עפר - מעבדת מחשבים וציוד משרדי Guy Lev תודה חבר על הטיפוגרפיות באפטר!

לדף של תרגילי התעוררות באתר דרך הנדיב: http://tinyurl.com/yc6sky8g


**עדכון: פיצוחי חתוכה במושבה הקדישו את כל השלט שלהם במהלך סוף השבוע לטקסט ארוך מתוך הספר. להלן:



לְהִסְתּוֹבֵב בִּרְחוֹבוֹת, בְּשׁוֹקִים, בְּבָתֵּי הַקָּפָה
וּלְהִסְתַּכֵּל לַאֲנָשִׁים בְּעֵינַיִם.
לְכָל הָאֲנָשִׁים.
לֹא לְהַחֲמִיץ אַף זוּג עֵינַיִם.
הַמַּבָּט, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מַתְרִיס, חוֹדֵר אוֹ מְפָרֵשׁ.
שֶׁיִּהְיֶה קָשׁוּב, רַךְ וְקָשׁוּב.
יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הִתְחַבְּרוּת, לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ.
בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע,
לִהְיוֹת פָּחוֹת מֵהָאַחֵר, מְעַט פָּחוֹת.
לְהַשְׁפִּיל עֵינַיִם קֹדֶם.