פתאום הבנתי. 
שאפשר להתפרנס בשקט.
לנתק את קשר הגורדי בין הכנסה ובין מקצוע, בין מקצוע ובין דימוי עצמי. 
שיש לי הרבה רצונות כמוסים בקשר ליצירה שלי, ושהרצון לחבר את היכולות עם פרנסה עובד לפעמים כמו מגנט הפוך, או כמו ניסיון לחבר שתי פיסות פאזל לא תואמות. 
שיש דברים שבא לי לעשות בשביל הכיף או בשביל תחושת משמעות, דברים שאי אפשר לתמחר או לגבות עבורם כסף, אבל הם חיוניים לי כמו אויר. 

דבר ראשון ויתרתי על החשיבות העצמית. על הרעיון שהעבודה שלי מגדירה אותי. אם אהיה מהגרת בארץ אחרת במילא אתחיל מחדש, אז הגיע הזמן להתאמן. 

והנה כל הפאזל  מסתחרר ומתחבר מחדש. דף חדש. 

עבודה אנונימית. 
כמו מתן בסתר.
כלום לא נצבר בה, חוץ מכסף. 
היא כן הולמת את הסטנדרט המוסרי. היא חוקית. אבל זהו בערך. ​היא לא מרכז הכובד של חיי. היא אמצעי, לא מטרה. 
וואו איזו הקלה.